<h1>או"ז הלכ' יו"ט סימן שמ"ב</h1>
<h2>דף טו:</h2>
יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל לכתחילה מיו"ט לשבת אבל מבשל ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת. ת"ר (י"ז ע"א) אין אופין מיו"ט לשבת באמת אמרו ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת ממלא נחתום חבית של מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון אחד אבל לאפות אין אופין אלא כדי צרכו. (של) [כל] ככר וככר צריך אפיה ורדייה לעצמו ולא סגי בחד טירחא ר"ש בן אלעזר אומר אף ממלאה אשה את התנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לככר אחד מפני שהפת יפה בזמן שהתנור מלא אמר רבא הלכה כר' שמעון בן אלעזר. מעשה שהיתה ברית מילה בחולו של מועד והיה בו ביום אידם של עכו"ם ולא היו יכולין לאפות בריצלי"ש מה ששולחים לכל הקהל והתיר רבי' יואל הלוי לאפות אותם ביו"ט הסמוך לחוש"מ ולא היה די לכל הקהל במילוי תנור אחד והתיר שני פעמים לאפות תנור מלא מפני צריכות פת אחד לכל תנור ותנור לשניים ושלושה בני אדם. מעשה בקולוניא שאפו פשטידא לכתחילה מיו"ט לחבירו ששכחו האיסור והתירו (בני) [רבני] קולוניא בדיעבד באכילה כר' יהודה דאמר (שם ע"ב) המבשל בשבת בשוגג יאכל למוצ"ש בין לו בין לאחרים אע"ג דשבת חמירא כ"ש יו"ט דקיל ורבי' יואל הלוי אוסר דע"כ לא שרי ר"י אלא בשבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה אבל יו"ט דקיל אי שרינן אתו לזלזולי ביה כדאמריה לעיל ריש פרקא (ב' ע"ב) ותו דאמר פ' כירה (ל"ח ע"א) בעו מיניה מר' חייא בר אבא שכח קדירה ע"ג כירה ובשלה ובשבת מהו דריש להו בפרקא המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ול"ש מאי ולא שנא רבה ורב יוסף אמרי להתירא רנב"י אמר לאסורא מבשל הוא דלא אתי לאערומי דבשוגג יאכל אבל האי דשכח כיון דאתי לאערומי ויאפה לכתחילה מיו"ט לחבירו ויאמר שכחתי האיסור או יאמר לצורך היום אפיתי משו' דקיל להו אפיית יו"ט שהותר לאכילת נפש היום וגבי יו"ט חיישי' להערמה כדתניא אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור אלמא דחיישי' להערמה מדאזהר לן תלמודא בהערמה וההיא דפ"ק (י"א ע"ב) דרב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא היינו משום דמקצת לצורך היום הוה והכי נמי בפ' הנזקין (נ"ד ע"ב) גבי נפלו ונתפצעו חייש ר' יהודה לאערומי וחזינן נמי גבי עברה ולשה במים שלא לנו בפ' כל שעה (מ"ב ע"ב) דאסר רב אשי אע"ג דרבנן הוא וכ"ש יו"ט דאיסורא דאורייתא הוא דאסור בדיעבד ואף מר זוטרא דשרי התם הכא יאסור מפני שהוא דאורייתא הלכך האופה מיו"ט לחבירו או מיו"ט לשבת בלא עירובי תבשילין ה"ז לא יאכל אפי' בדיעבד ולקמן כתבתי להיתר גבי עבר ואפה. ירושלמי (הלכה א') מציעין מטות מיום טוב לשבת ואין אופין ומבשלין מיום טוב לשבת בלא עירוב. א"ר לא למה מציעין מטות מיום [טוב] לשבת שכן מציעין מלילי שבת (ללילי) [ליום] שבת רב כהנא בר בא ובלבד שלא יערים. ואין לי לפרש.
